פסק-דין בתיק ע"א 55671-01-13

א.         הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט י. פרידמן) מיום 21/11/12, בת.א. 2235-11-08, שלפיו ניתן צו מניעה קבוע, האוסר על המשיב מס' 3 לפרוע, ולו חלקית, את שני מכתבי האשראי הדוקומנטריים נשוא הדיון, וכן מורה הוא על ביטולם והשבתם למשיבה מס' 1.

בנוסף, חייב בית משפט קמא את המערערת להשיב למשיבה מס' 1 בתוך 30 יום את יתרת המקדמה ששולמה לה עבור אספקת האורז, בסך 93,000 דולר  ארה"ב, לפי שיעורם בש"ח במועד הגשת התביעה (לפי שער יציג), בתוספת הפרשי ריבית והצמדה עד התשלום בפועל.

כמו כן חייב בית משפט קמא את המערערת לשלם למשיבה מס' 1 שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 25,000 ש"ח והוצאות משפט כלליות באומדן של 10,000 ש"ח.

ב.         נציין בקצרה, כי בית משפט קמא קבע בפסק דינו המפורט והמנומק, שמתקיים בענייננו החריג של תרמית, המצדיק סטייה מן העיקרון, שלפיו יש לכבד ולפרוע מכתב אשראי דוקומנטרי. כפי שציין בית משפט קמא בסעיף 23 של פסק הדין:

"...אין באי ההתאמה הנטענת כאן משום אי התאמה טכנית בלבד או הסכמה לפטור, המעביר את האחריות לגורל הסחורה מהנתבעת לתובעת...",

כן מפנים אנו לדברי בית משפט קמא בהמשכו של אותו סעיף:

"...לענייננו-התובעת הציגה כאמור את מכתבה של חברת צים בדבר אי רישומן של המכולות האמורות בחברה, וכן את הודעתה של החברה הגרמנית, כי מעולם לא הוציאה את שטרי המטען ולא שילחה סחורה עבור הנתבעת או התובעת. די בנתונים אובייקטיביים אלו לטעמי, כדי להוכיח כי שטר המטען שהוצא הינו מזויף ועל כן אינו בגדר מסמך כלל...".

ג.          מסקנת בית משפט קמא מבוססת היטב על התשתית הראייתית, כפי שהובאה בפניו, על המסמכים שבהם עיין, ומעוגנת בדין, בפסיקה, ובשכל הישר. משכך אין בידינו אלא לאמץ את מסקנתו, בדבר ביטול מכתבי האשראי והשבתם לידי המשיבה מס' 1, וכן את מסקנתו, לפיה על המערערת להשיב למשיבה מס' 1 את יתרת כספי המקדמה ששולמו לה בעבור המכולות שלא סופקו.

ד.         נעיר, שכעולה מהודעתו של המשיב מס' 3, הרי מכיוון שלא התבקש ולא ניתן צו המעכב את ביצוע פסק הדין של בית משפט קמא, ביטל המשיב מס' 3 את מכתבי האשראי בספריו ונמחקה ההתחייבות בגין מכתבי האשראי מספרי הבנק. כיום לא מוחזקים אצל המשיב מס' 3 בטחונות להבטחת ההתחייבות אשר נמחקה. מבחינת המשיב מס' 3 מדובר ב"מעשה עשוי".

ה.         אין מקום לדחות את הממצאים שנקבעו בפסק הדין.

הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית, ואין לגלות בה טעות שבחוק.

לפיכך, שוכנענו שיש לאשר את פסק דינו של בית משפט קמא בהתאם לתקנה 460 (ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ומטעם זה אנו דוחים את הערעור.

ו.          אנו מחייבים את המערערת לשלם למשיבה מס' 1 שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 8,000 ש"ח, וכן אנו מחייבים את המערערת לשלם למשיב מס' 3 שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 3,000 ש"ח.

מזכירות בית המשפט תעביר את סכומי שכר הטרחה, כפי שפסקנו לעיל, לב"כ המשיבה מס' 1, עבור מרשתו (8,000 ש"ח), ולב"כ המשיב מס' 3, עבור מרשו (3,000 ש"ח).

יתרת הפיקדון, ככל שתישאר כזו, תוחזר על ידי מזכירות בית המשפט לידי ב"כ המערערת, עבור המערערת.

מזכירות בית המשפט תמציא את העתקי פסק הדין לבאי כוחם של כל הצדדים.

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ג, 24 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.